tsniut.co.il

  • יצירת חשבון
    *
    *
    *
    *
    *
    Fields marked with an asterisk (*) are required.

ליקוט מעט מזעיר ממאמרי חז"ל והספה"ק בענין הצניעות

דוא הדפסה PDF
בס"ד

ליקוט מעט מזעיר ממאמרי חז"ל והספה"ק בענין הצניעות

גם בתולה צריכה זהירות יתירה – מעשה נורא מרבי יוסי דמן יוקרת – ולהתפלל שלא תכשיל

אור החיים הקדוש (ויקרא יט,כט) אל תחלל את בתך וגו' פירוש יצו הא-ל למי שיש לו בת, שלא ינהג בה מנהג חולין להראותה לפני כל ולהתנאות לפניהם, אלא כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד), והגם שיתכוין בה להנאת זיווגה כדי שיוודע כי בת יפה ונעימה היא ותנשא להראוי לה, עם כל זה יצו הא-ל כי חילול הוא לה, והיוצא מזה הוא להזנותה לא להשיאה, כי יבער בה אש הטבעי ותחלל כבודה, ולא זו בלבד אלא שתהיה סיבה להבעיר אש בלב רואה וחומד ותזנה הארץ, ולבסוף ומלאה הארץ זימה, ונמצא עון כל הרשע תלוי בצוארו וצא ולמד מה שפירשתי בפרשת אחרי מות (לעיל יח ב) בפסוק כמעשה ארץ מצרים, שחוש הראות יגדיל החפץ בדבר ויבטל כח הרצון במניעה ויטהו אל חפץ המעשה רחמנא ליצלן:מס' תענית (כד.) רבי יוסי דמן יוקרת [מהמקום ששמו יוקרת] הויא ליה ברתא [היתה לו בת] בעלת יופי. יומא חד חזיא לההוא גברא דהוה כריא בהוצא וקא חזי לה [יום אחד ראה לאיזה גבר שמחטט בגדר הנצרים ומסתכל עליה דרך החורים שבגדר]. אמר לו: מאי האי - ? [מה זה שאתה מסתכל] - אמר ליה: רבי, אם ללוקחה לא זכיתי, לראותה לא אזכה -  - ? אמר לה: בתי, קא מצערת להו לברייתא  [את מצערת לבריות] - שובי לעפריך, ואל יכשלו ביך בני אדם. מס' סוטה (כב.) אמר רבי יוחנן: למדנו יראת חטא מבתולה, דר' יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפה, וקאמרה [שנפלה על פניה ואמרה] –: רבונו של עולם, בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים, יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם.

מפורש בחז"ל שחוסר צניעות גורם:
לחורבן, להרג, לגלות, לצרות ועונשים רח"ל

מס' יומא (ט:) מקדש ראשון מפני מה חרב - ? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. כו' גלוי עריות, דכתיב (ישעיהו ג, טז) ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון - ותלכנה נטויות גרון - ומשקרות עינים - הלוך וטפוף תלכנה - וברגליהן תעכסנה. ומפרשת הגמרא: "יען כי גבהו בנות ציון" - שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה, [פרש"י בישעיהו שם, "ארוכה מהלכת בין שתי קצרות כדי שתהא נראית צפה למעלה מהם"] "ותלכנה נטויות גרון" - שהיו מהלכות בקומה זקופה [שהליכה באופן כזה מושכת את העין], "ומשקרות עינים" - דהוו מליין כוחלא עיניהן, "הלוך וטפוף תלכנה" - שהיו מהלכות עקב בצד גודל [פרש"י (שבת סב:) "למעט בהילוכם, שהיו מסתכלין בה, והיא שוהה בפסיעותיה], "וברגליהן תעכסנה" פי' באבן עזרא ובאברבנאל וברד"ק "משמיעות קול" בנעליהן. ובמהר"י קרא פי' שהיו הולכות בנעליים מצויירין. ורש"י מביא מהגמרא שם שהיו מכניסות יצה"ר כעכס זה של נחש באופן הליכתן, עכס הוא ארס של נחש, וע"ש.הרי שהליכה באופן שמושך עין, קוראים לזה חז"ל גילוי עריות, וזה גרם לחורבן, להרג רבואות רבואות מישראל, ולגלות פליטי החרב, ולשאר כל הצרות שפקדם ה"י. עיין תרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק לא תנאף (שמות כ,יג - דברים ה,טז) שענייני עריות מביאים מיתה לעולם.בראשית פרק ו (ב) ויראו בני האלהים את בנות האדם וכו' (ה) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום: (ז) ויאמר ה' אמחה את האדם וכו'. ועיין שם (ב) בתרגום יונתן בן עוזיאל שהיו כוחלין עיניהן ומפרכסין ומהלכין בגילוי בשר וגרמו להרהורים - ולכן הביא הקב"ה את המבול עליהם.מדרש על הפסוק (ב) הנ"ל (בראשית רבה כו ה, ויק"ר כג,ט) אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלומסיאה באה לעולם והורגת טובים ורעים, רבי עזריה ורבי יהודא בר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר על הכל הקב"ה מאריך אפו חוץ מן הזנות. (וכן הוא בויקרא רבה פרשה כג ט, תנחומא בראשית יב ילקוט בראשית רמז מג, פרשת אחרי-מות רמז תקפה מובא ברש"י בראשית ו יג).מס' עבודה זרה (יז:-יח.) אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון כו' גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות. [ומפרשת הגמרא] - עליו לשריפה, שהיה [יח. עמוד א] הוגה את השם באותיותיו כו' ועל אשתו להריגה דלא מיחה ביה [שהיה עליה למחות בבעלה ר' חנינא בן תרדיון שלא להגות את השם באותיותיו]. מכאן אמרו: כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה - נענש עליו. ועל בתו לישב כו' דאמר ר' יוחנן: פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו: כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו, מיד דקדקה בפסיעותיה [פרש"י דקדקה - לפסוע פסיעות נאות וכתיב (תהלים מה) כל כבודה בת מלך פנימה]. והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש, מאי דכתיב: (תהלים מט) עון עקבי יסבני - ? עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה - מסובין לו ליום הדין. זהר הקדוש פרשת נשא  (תרגום ללשה"ק) מובא במשנה ברורה ע"ה סקי"דא"ר חזקיה תבא מארה על זה האיש שמניח לאשתו להתראות משערות ראשה החוצה מכיפתה, וזהו אחד מענייני הצניעות שבבית, והאשה שמוציאה משערות ראשה החוצה להתקשט בהן, גורמת עניות לבית, וגורמת לבניה שלא יהיו חשובים בדורם, וגורמת לרוח טומאה שישרה בבית, מי גרם כל זה, אותן השערות שהתקשטה בהן מבחוץ, ואם בבית כך כל שכן בשוק, וכל שכן אם היא מראה חציפות אחרת, ולפיכך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך אמר רבי יהודא, שער הראש של האשה שמתגלה, גורם לשער אחר להתגלות, ולפגום אותה. ע"כ צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שער אחד מראשה, וכל שכן בחוץ, בא וראה, כשם ששער הזכר הוא חמור מן הכל כמו כן לנקבה, צא וראה כמה פגם גורם שער האשה, גורם למעלה גורם למטה, גורם קללה לבעלה, גורם עניות, גורם דבר אחר בבית, גורם שיסתלק החשיבות מבניה, ה' ישמרנו מחוצפה שלהן, וע"כ צריכה האשה להיות צנועה בירכתי הבית, ואם תעשה כן מה כתוב, בניך כשתילי זיתים סביב לשלחניך, מהו כשתילי זיתים, מה זית זה בין בחורף בין בקיץ אינו משליך העלים שלו, ותמיד נמצא בו חשיבות יתר על שאר העצים, כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם, ולא עוד אלא שבעלה מתברך בכל, בברכות שלמעלה בברכות שלמטה, בעושר בבנים ובבני בנים, זהו שכתוב הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', וכתוב יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך, וראה בנים לבניך שלום על ישראל.

מראה עינים קוראים חז"ל כמו גילוי עריות ממש, וממילא
ההולכת באופן שמושך עין היא הגורמת לזה ה' יצילנו

מס' יומא דף עד: "אמר ריש לקיש: טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה, שנאמר (קהלת ו) טוב מראה עינים מהלך נפש. ובתוספות ישנים שם "הלכך צריך ליזהר מאד ממנו". ובויקרא רבה (כג יב) כמעשה ארץ מצרים הה"ד (איוב כד) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים אמר ריש לקיש שלא תאמר שכל מי שהוא בגופו נקרא נואף, נואף בעיניו נקרא נואף שנאמר ועין נואף. [ובזה מובן ביותר מ"ש לעיל שחז"ל קוראים להליכה באופן שמושך עין גילוי עריות].

חז"ל מפורש שצניעות מצילה ממיתה

מס' ברכות סב. ואמר להרגך ותחס עליך (שמואל א כד) ... אמר רבי אלעזר, אמר לו דוד לשאול: מן התורה - בן הריגה אתה, שהרי רודף אתה, והתורה אמרה: בא להרגך השכם להרגו. אלא צניעות שהיתה בך - היא חסה עליך... [ע"ש באריכות שצניעות יתירה מצילה ממיתה ממש].

גודל חובת הזהירות בצניעות – ושלא להכשיל

מדרש תנחומא פרשת וישלח ה ...רבנן אמרי אף בחול אסור לצאת בהן לרשות הרבים מפני שהעם מסתכלין בה ופגם הוא לאשה, שלא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה שאין נותנין פרצה לפני הכשר ביותר לפני הגנב [משל הוא, שכשהבית פרוץ ופתוח, אפילו אנשים כשרים נכנסים לשם ולוקחים משם חפצים וק"ו גנבים, והנמשל, כשאשה מקושטת ברחוב היא גורמת שאפילו אנשים כשרים יסתכלו בה וק"ו סתם אנשים] ... לכך צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב שלא תכשל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם ונמצאו מסתכלין באשת איש א"ר יהודה בר שלום תדע לך שכך כתיב (בראשית א') ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה, וכבשה כתיב האיש כובש האשה, ואין האשה כובשת האיש ... שלא תצא ותגרום תקלה לעצמה, שהרי דינה בת יעקב בשביל שהיתה רגילה פדרנית גרמה תקלה לעצמה, מנין ממה שקראו בענין ותצא דינה.ילקוט שמעוני בראשית מד שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזאל, א"ל כיון שעמדו דור המבול ... מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבונו של עולם הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך מה אנוש כי תזכרנו כו' א"ל גלוי וידוע לפני אם אתם שרויין בארץ היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך א"ל רדו ותדורו עמהן מיד קלקלו עם בנות האדם ... ולא יכלו לכבוש את יצרן מיד ראה שמחזאי ... ועזאל היה על מיני צבעונין ועל מיני תכשיטין של נשים שמפתים את בני אדם להרהור עבירה מיד שגר מטטרון שליח לשמחזאי וא"ל עתיד הקב"ה להחריב עולמו ולהביא מבול לעולם מיד עמד בבכי והיה מצטער על העולם ועל בניו וכו' שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ ראשו למטה ורגליו למעלה ועדיין הוא תלוי בתשובה, עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים איל אחד לה' שיכפר על ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה.שומר אמונים מאמר הבטחון פ"ו אם אדם הולך בשוק ורוצה לשמור עיניו, והיצר על פי רוב מפתהו שצריך להסתכל לכאן ולכאן, ולראות זה האיש וזה האיש, כמובא בשם צדיקי קדמאי שאם הולכת איזה אשה בשוק, שאינה הולכת בתהלוכות הצניעות, מלווים אותה כמה אלפים ורבבות חיצונים וקליפות, ואלו החיצונים המלוים, מתפשטים בכל צד וצדי צדדים, ומתלבשים בבני אדם המסבבים, לראות בה ולהרהר בה ח"ו, אפילו אם אדם עומד ברחוק, מפתין אותו אלו הקליפות המתפשטין שיגביה עיניו ויראה ויהרהר ח"ו, לכן רואה אדם על פי רוב שאם היצר מפתהו להסתכל באיזה מקום, עוברת אז איזה אשה, וזהו ברוב בלי ספק.איגרת התשובה לרבינו יונה (אות ע"ח ובדפ"א נ"ח) וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בני אדם חוץ מבעלה שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדין לגיהנם. והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה ע"כ.

יהרג ואל יעבור

רבינו יונה לאבות פ"ג מי"א עיין שם שהסתכלות באשת איש הוא מתולדות גילוי עריות שיהרג עליהם ואל יעבור (וראייתו מסנהדרין עה. ע"ש). וז"ל הרמ"א בד"מ (יו"ד קנ"ז סק"ג) "...ליהנות מאליל או לאו של גילוי עריות יהרג ואל יעבור דאמרינן סוף בן סורר ומורה [סנהדרין שם] מעשה באחד שנתן עיניו וכו' ואמרו חכמים ימות וכו'" ע"ש באורך. וכן הוא בשו"ע שם ברמ"א וז"ל "וכל איסור עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים אע"פ שאין בו מיתה, רק לאו בעלמא, צריך ליהרג ולא לעבור (ר"ן פרק כל שעה ופרק בן סורר ומורה)" וע"ש בש"ך ס"ק י.

ליזהר מאד מהדברים הנאמרים בתוכחה

עי' רש"י פר' בחקתי, ויקרא כו יד-טו ומסיים "הרי שבע עבירות, הראשונה גוררת השניה, וכן עד השביעית ואלו הן לא למד, ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצות, כופר בעיקר". רואים מזה איך שצריך זהירות גדולה מאד - ויש הנכשלים בענייני הצניעות שעוברים על הדברים הנוראים האלו שבתוכחה, לא לומדים הלכות צניעות ולא עושים ומואסים באחרים העושים ושונאים את החכמים [העוסקים בהפצת ענייני הצניעות] ומונעים את האחרים מעשות ועוד אומרים שזה לא מצוה.

גודל חשיבות כל כבודה בת מלך פנימה

מס' יבמות עו: - עז. א"ר יוחנן, דאמר קרא: (שמואל א' י"ז,) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער - ? כו' א"ל דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו. מ"ט - ? דקאתי מרות המואביה. א"ל אבנר, תנינא: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית. אלא מעתה ... שאני הכא, דמפרש טעמא דקרא: (דברים כ"ג) על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, דרכו של איש לקדם, ולא דרכה של אשה לקדם. היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים! אישתיק. מיד: ויאמר המלך ... מיד: (שמואל ב' י"ז) ועמשא בן איש ... אמר רבא: מלמד, שחגר חרבו כישמעאל ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית. ומי מהימן - ? והאמר רבי אבא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה [שבאת הוראה לידו אמרה ושנאה לתלמידיו בבית המדרש בשם רבו שומעין לו בשעת הוראה ואם לאו אין שומעין לו שמא מחמת מעשה הבא לידו אמרה, רש"י] - שומעין לו, ואם לאו - אין שומעין לו! שאני הכא, דהא שמואל ובית דינו קיים [ומילתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר בה, רש"י]. מכל מקום קשיא! הכא תרגמו: (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה. במערבא אמרי, ואיתימא ר' יצחק, אמר קרא: (בראשית י"ח) ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגו' [פרש"י הנה באהל. דאין דרך אשה לצאת מביתה]. [עיין בגמ' שם באריכות והתבונן ותראה דבר נורא, שאפילו הגויות נדרשות להיות בבית "כל כבודה בת מלך פנימה" - "הנה באהל" שאם לא כן היה דוד מלך ישראל נפסל לחיתון].רמב"ם (אישות פי"ג יא וכן הוא בטושו"ע אה"ע סי' ע"ג) מקום שדרכן שלא תצא אשה בשוק בכפה שעל ראשה בלבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית נותן לה בכלל הכסות רדיד הפחות מכל הרדידין, ואם היה עשיר נותן לה לפי עשרו כדי שתצא בו לבית אביה או לבית האבל או לבית המשתה, לפי שכל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה ולקרובותיה כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה.

גודל התייחסות חז"ל לעניין הצניעות

מס' סוכה נא. משנה. מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול כו' גמרא (עמוד ב) מאי תיקון גדול - ? - אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה ... היכי עביד הכי - ? והכתיב (דברי הימים א כח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל [פרש"י כל מלאכת התבנית שהודיעו הקדוש ברוך הוא על ידי גד החוזה ונתן הנביא]! - אמר רב: קרא אשכחו [פרש"י שצריך להבדיל אנשים מנשים, ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול] ודרוש, (זכריה יב) [דף נב.] וספדה הארץ משפחות משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד [פרש"י שאפילו בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים] אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה ... כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין [פרש"י שנזכרים בצערם שהיה להם, לכבוש הרשע הזה בחייהם] ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר (זכריה ח) כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא. אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה, שנאמר (ישעיהו ה) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה.

שהיצר הרע שולט בכל הזמנים,
גם בזמן אבילות וגם ביום הכי קדוש מכל השנה

גמ' סוכה הנ"ל "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד".תוס' מגילה לא. "במנחה [ביום הכיפורים] קורין בעריות - לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן".

ענין עריות קשה מאד מאד וצריך הרבה זהירות בראיה ובמחשבה, וכדי שכולם יידעו גודל הסכנה והמכשלה מהסתת היצה"ר בזה מביאה הגמ' סיפורים נוראים מתנאים ואמוראים הקדושים,
ושלא יחשוב שום בן אדם שעליו היצר הרע לא יוכל

אור החיים הקדוש ויקרא יח,ב הנה ידוע הוא כי כל מצות אשר צוה ה' לעם קדושו הם מצות שיכול האדם לעמוד בהם, ויטה עצמו אל הרצון לעשותם, זולת מצות פרישת העריות הוא דבר שנפשו של אדם מחמדתן ואונסתו עליהם לעשותם, זולת בהתעצמות הרחקת ב' דברים מהאדם, והם מרחק הרגש ראות העין, ומרחק בחינת החושב, ואם ב' אלו לא יעשה אין אדם שליט ברוח זה לכלותה ממנו, כי כל שלא תהיה לו הרחקת הרגש הראות בדבר, הגם שירחיק בחינת החושב לא ישלוט בעצמו לכלות ממנו הכרח החשק: וצא ולמד (קידושין פא.) ממעשה של רב עמרם רבן של חסידים, שהגם היותו מושלל מבחינת החושב נתנצח מבחינת הראות, גם ממעשה רבי מתיא בן חרש (ילק"ש רמז קסא) שבחר לסמות עיניו למיחוש הכרחה אשר מהם תבא בדבר הרע, הגם שהיה מושלל מבחינת החושב כאשר מעשיו מוכיחות, גם אם יושלל מבחינת הראות אם לא ירחיק בחינת החושב מחשבותיו יחייבו לבקש ולהתלהט אחר המעשה ... נמצאת אומר שבא' מהב' תהיה מושללת מהאדם שליטה בעצמו בדבר זה, ואינו צריך לומר בהצמד ב' דברים ראות וחושב הן האדם חלוש כנגד תאותו, ואינו צריך לומר אם ישלח ידו ואכל מעט מן הרע הזה, הנה הוא מסור ביד תאותו, (מעשה) [מעתה] תחבולות האדם להעריך מלחמה נגד בחינה זו היא בשלילת ממנו ב' דברים, ובזה תהיה נרכבת באדם תכונה לבל יתלהט אחר זה, וישליט הרצון בחפץ הטבעי, והוא טעם אומרם ז"ל (ברכות לד:) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, כי הצדיקים גמורים תכונת רצונם נוצחת החפץ מבלי צורך התעצמות, מה שאין כן בעלי תשובה:ילקוט שמעוני פר' ויחי, קסא מעשה בר' מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם פעם אחד עבר שטן ונתקנא בו אמר אפשר אדם כמו זה לא חטא אמר לפני הקב"ה רבש"ע רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך א"ל צדיק גמור הוא, אמר לפניו תן לי רשות ואסיתנו א"ל אין את יכול לו אעפ"כ א"ל לך, נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם עמד לפניו כיון שראה אותו הפך פניו ונתן לאחריו, שוב בא ועמד לו על צד שמאלו הפך פניו לצד ימין היה מתהפך לו מכל צד. אמר מתירא אני שמא יתגבר עלי יצה"ר ויחטיאני מה עשה אותו צדיק קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו א"ל לך והבא לי אש ומסמר הביא לו מסמרין ונתנום בעיניו כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקב"ה לרפאל א"ל לך לרפא את ר' מתיא בן חרש. בא ועמד לפניו אמר לו מי אתה אמר לו אני הוא רפאל ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך אמר לו הניחני מה שהיה היה, חזר לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם כך וכך אמר לי מתיא אמר לו לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד רפא אותו. מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל בנשים על אחת כמה וכמה באשת חברו אין יצה"ר שולט בו.ועיין מסכת קידושין דף פא. סיפורים נוראים מהתנאים הקדושים רבי מאיר בעל הנס ורבי עקיבא ורב עמרם חסידא ושם עמוד ב מרבי חייא בר אשי [ושם דף לט סוף עמוד ב' ודף מ' עמוד א'], ועוד עיין מס' סוכה נא. שהאמורא הקדוש אביי היה מצטער מאד על שהיצה"ר קשה ביותר לגדולי הדור תנאים ואמוראים ולא היה יכול להירגע עד ש"ההוא סבא" שנה לפניו המאמר כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.[הרי שהנסיון של עריות הוא נורא מאד ואין חוסן לאף אחד וצריך ליזהר מאד בראיה ובמחשבה - ועל הנשים לילך בצניעות יתירה ולא להיכשל ח"ו בהחטאת הרבים שע"ז כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ג ה"ו וז"ל ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים ... ומחטיאי הרבים ובהלכה י כתב: מחטיאי הרבים כיצד אחד שהחטיא בדבר גדול כגון ירבעם וצדוק ובייתוס, ואחד שהחטיא בדבר קל אפילו לבטל מצות עשה כו'  ובפ"ד (א) ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. ואלו הן: (א) המחטיא את הרבים ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה, (ב) והמטה את חבירו מדרך טובה לרעה כגון מסית ומדיח, (ג) הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו, הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש ונמצא כמחטיאו, ובכלל עון זה כל שאפשר בידו למחות באחרים בין יחיד בין רבים ולא מיחה אלא יניחם בכשלונם].בספר "דור דעה" ח"ב עמוד רכ"ה מסופר של"היהודי הקדוש" רבי יעקב יצחק מפרשיסחא היה פעם נסיון גדול בלכתו בדרך אל רבו הקדוש הרבי ר' אלימלך זצ"ל וכשבא לפני הרבי ר' אלימלך קם מפניו ואמר - : ברוך הבא יוסף הצדיק, ושם בעמ' רכו כותב - : הרה"ק "החוזה" זצ"ל לא היה בוש מלספר שגם לצדיק כיו"ב עודנו צריך ללחום מלחמת היצר לטהר מחשבותיו ולבטל את הרהורין בישין דקרדפין אבתריה, כעין זה שמצינו אצל חז"ל הקדושים והטהורים אנשי האמת והצדק, שהיו מספרים עובדות כיו"ב עליהם להורות הלכה לתלמידים איך להתאמץ ולבקש תחבולות לעשות מלחמה עם היצר, ולא יבושו לגלות עבודתם להכריע את יצר מחשבות לבם לפני רבים, אולי יוכל להיות להם לעזר ולהועיל.

שאין תירוץ שאני הולכת "כמו כולם"

רמב"ן שמות כ, ב ונאמרו כל הדברות כלן בלשון יחיד, ה' אלהיך אשר הוצאתיך, ולא כאשר התחיל להם אתם ראיתם וגו', אם שמע תשמעו (לעיל יט ד ה), להזהיר כי כל יחיד מהם יענש על המצות, כי עם כל אחד ידבר, ולכל אחד יצוה שלא יחשבו כי אחר הרוב ילך והיחיד ינצל עמהם. ויבאר להם משה זאת הכוונה בסוף התורה בפרשת אתם נצבים (דברים כט יז):

גודל מעלת העוסקים בצניעות

מס' ברכות כ. אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא - ? אי משום תנויי - בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי! ... ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאניה - אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן - ולית דמשגח בן! - אמר ליה: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם. כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה [ראה] לההיא כותית דהות לבישא [שהיתה לבושה] כרבלתא [שם לבוש חשוב, רש"י, ובספר הערוך פירש "בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולא שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה"] בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה [קרע את ה"כרבלתא"] אגלאי מילתא [נתגלה הדבר] דכותית היא, שיימוה [העריכו שווי ההפסד] בארבע מאה זוזי. אמר לה: מה שמך - ? אמרה ליה: מתון. אמר לה: מתון מתון [לשון מאתן, רש"י] ארבע מאה זוזי שויא [ארבע מאות - שתי פעמים שתי מאות, כלומר: השם גרם לי, לשון אחר: מתון מתון לשון המתנה; אם המתנתי הייתי משתכר ארבע מאות זוז, רש"י].מס' תענית כא: - אבא אומנא [מקיז דם, רש"י] הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, לרבא כל מעלי יומא דכיפורי. הוה קא חלשא דעתיה דאביי משום דאבא אומנא. אמרו ליה: לא מצית למיעבד כעובדיה. ומאי הוו עובדיה דאבא אומנא - ? דכי הוה עביד מילתא [כשהיה מקיז דם לבני אדם, רש"י] הוה מחית גברי לחוד ונשי לחוד [היה לו חדר מיוחד לקבלת קהל לגברים ולנשים לצניעות], ואית ליה לבושא [היה לו מלבוש מיוחד להקזת דם] דאית ביה קרנא [שהיה תקוע בו הקרן שהוא מקיז בו, ולנשים הוי מלביש לה, רש"י] דהוות בזיעא כי כוסילתא [היה סדוק כמו איזמל] כי הוות אתיא ליה איתתא הוה מלביש לה, כי היכי דלא ניסתכל בה. שם כב. - רבי ברוקא חוזאה [שהיה מבי חוזאי, רש"י] הוה שכיח בשוקא [היה מצוי בשוק] דבי לפט [מקום, רש"י], הוה שכיח אליהו גביה, אמר ליה [רב ברוקא לאליהו: מי איכא בהאי שוקא כו', רש"י]: איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי - ? [יש בשוק הזה בן עולם הבא - ?] - אמר ליה: לא. אדהכי והכי חזא לההוא גברא ... אמר ליה [אליהו לרב ברוקא, רש"י]: האי בר עלמא דאתי הוא [זה בן עולם הבא!]  ... אמר ליה: מאי עובדך [מה מעשיך] - ? אמר ליה: זנדוקנא אנא [שומר בית האסורין, רש"י], ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד [אני אוסר בבית האסורין אנשים לבד ונשים לבד], ורמינא פורייאי בין הני להני [מטיל אני מטתי בין אנשים לנשים, רש"י] כי היכי דלא ליתו [כדי שלא יבואו] לידי איסורא.

גודל שכר המתנהגת בצניעות

מס' מגילה י: ומס' סוטה י: ויראה יהודה וכו' כי כסתה פניה (בראשית לח) א"ר אלעזר: שכסתה פניה בבית חמיה, דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה - זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. [עיי"ש באריכות שתמר זכתה שיצאו ממנה מלכים ונביאים בשכר צניעות יתירה שהיתה בה שכסתה פניה בבית חמיה].זהר פר' נשא הנ"ל "וע"כ צריכה האשה להיות צנועה בירכתי הבית, ואם תעשה כן מה כתוב, בניך כשתילי זיתים סביב לשלחניך, מהו כשתילי זיתים, מה זית זה בין בחורף בין בקיץ אינו משליך העלים שלו, ותמיד נמצא בו חשיבות יתר על שאר העצים, כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם, ולא עוד אלא שבעלה מתברך בכל, בברכות שלמעלה בברכות שלמטה, בעושר בבנים ובבני בנים, זהו שכתוב הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', וכתוב יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך, וראה בנים לבניך שלום על ישראל".מס' שבת קיג: רות ... דאילו נעמי קאמרה לה "ורחצת וסכת ושמת שמלתיך עליך וירדת הגרן", ואילו בדידה כתיב: "ותרד הגרן" והדר "ותעש ככל אשר צותה חמותה" [פרש"י ותרד הגורן והדר ותעש - שם סכה ולבשה שמלות נאות, שלא יפגשו בה כשהיא מקושטת ויאמרו זונה היא]. ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת, וכי דרכו של בעז לשאול בנערה - ? במתניתא תנא: דבר צניעות ראה בה, עומדות - מעומד, נופלות - מיושב [פרש"י ואינה שחה ליטלן - משום צניעות] וכו' רמז רמז לה עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך [שבשכר צניעותה נשאה בועז לאשה וזכתה שמלכות בית דוד יצאו ממנה].מס' יומא מז. תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך - ? - אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי.מדרש (בראשית רבה ס,טו. פה,ז) שתים הם שנתכסו בצעיף ושתיהם ילדו תאומים, רבקה ותמר, רבקה, ותקח הצעיף ותתכס (בראשית כד,סה), תמר ותכס בצעיף ותתעלף (בראשית לח,יד). [הגהות מיימוניות רמב"ם אישות כד יב "תרגום ירושלמי של צעיף רדיד". ועי' רמב"ם אישות י"ג י"א "רדיד החופה את כל גופה כמו טלית", בימינו קורין לזה "שכמיה", ובאידיש "שאל"].ירושלמי יומא פ"א ה"א כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו - וחז"ל אומרים ביומא ט. הנ"ל שחוסר צניעות גרם לחורבן המקדש - הרי צריכים זאת לתקן, וכל אשה הנוהגת בחוסר צניעות גורמת להמשך החורבן וכל אשה הנוהגת בצניעות כראוי וכיאות מקרבת את הגאולה - ובזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים (סוטה יא:) ובזכותן עתידין להיגאל כדאיתא בילקוט (רות תרו) "אין הדורות נגאלין אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור. צמח צדק אה"ע קלט
עדכון אחרון ( רביעי, 15 יוני 2011 07:33 )  

אודות הצניעות תנצח

אגודת הצניעות תנצח בראשות הרב יצחק אלהב הכהן עוסקת בהפצת הצניעות בעם ישראל ובהגברת המודעות לערכים כגון צניעות וטהרת המשפחה.
באתר תוכלו לקרוא מאמרים ופרסומים שונים של האגודה ושיעורים שונים לשמיעה.
האתר מתעדכן באופן תדיר ולכן מומלץ לבדוק מידי פעם מה חדש באתר.
אנו מקווים שתהנו מהאתר ושתוכלו להפיק ממנו את מירב התועלת.

הצניעות תנצח

לעזרה ותרומות הצניעות תנצח
ת.ד.1757 קרית ארבע
02-9605235
054-8415026
ניתן להזמין מדבקות במייל
info@tsniut.co.il
You are here: Home מאמרים מאמרים ליקוט מעט מזעיר ממאמרי חז"ל והספה"ק בענין הצניעות